החלטה בתיק ת"א 45153-02-13

1.         החלטה זו ניתנת בעקבות ביטול החלטתי הקודמת שניתנה באותו עניין, וזאת מאחר שההחלטה הקודמת ניתנה בטרם חלף המועד, להגשת תשובתה של המבקשת כקבוע בסעיף 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). החלטה זו כמפורט להלן, ניתנת אפוא לאחר שהתקבלה התגובה האמורה, וכן התייחסותו של המשיב 2 לאמור בתגובה זו.

            רקע

2.         בפני בקשה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות , התשנ"ט - 1999 (להלן: " סעיף 353א לחוק") לחיוב המשיבה 1 (התובעת) בהפקדת ערובה, בסך שלא יפחת מ- 560,000 ש"ח (8% מסכום התביעה), על מנת להבטיח את תשלום הוצאותיה של המבקשת (הנתבעת 3) בגין התובענה שהגישו המשיבים בתיק זה, וכן להתנות את המשך ניהולם של ההליכים בתיק זה בהפקדת ערובה כאמור.

3.         ברקע הדברים עומדת תביעה כספית על סך 11 מיליון ש"ח שהגישו המשיבים, אור-ים עיבוד שבבי בע"מ ורון איל (להלן בהתאמה: " המשיבה 1" ו/או " המשיב 2" ו/או " המשיבים") כנגד המבקשת חברת Sig Sauer, Inc (להלן: " המבקשת") וכנגד המשיבים הפורמליים אימי דיפנס בע"מ ונסים זוסמן (להלן: " המשיבים הפורמליים"). סכום התביעה הועמד תחילה לצרכי אגרה על סך של 4,000,000 ש"ח אולם, בהמשך הוגדל, לבקשת המשיבים, לסך של 7,000,000 ש"ח.

4.         לטענת המשיבים בכתב תביעתם, בחודש אוקטובר 2011 פנו אליהם המשיבים הפורמליים, בבקשה להזמין מוצרים למפעלה של המבקשת בהיקף של 2,000 יחידות בחודש למשך פרק זמן ארוך ובלוח זמנים מצומצם (2,500 יחידות ראשונות עד תחילת חודש ינואר 2012). כתוצאה מהזמנה זו, בהסתמך על התחייבויות ומצגי המשיבים הפורמליים, הפסיקו המשיבים באותה עת כל פעילות אחרת עבור לקוחות אחרים במפעל ופנו לבצע את הזמנת המשיבים הפורמליים והמבקשת. בדיעבד התברר, כי המשיבים הפורמליים והמבקשת לא היו מסוגלים לעמוד בדרישות שלהם עצמם מאחר שתכנון המוצר עצמו לא הושלם על ידם ומפרטי המוצר כפי שהועברו על ידם לא היו שלמים ועברו תיקונים ושינויים חוזרים ונשנים. לטענת המשיבים, לאחר מסכת שנמשכה שנה ולאחר שכמות המוצרים שהוזמנה בפועל על ידי המשיבים הפורמליים והמבקשת הייתה קטנה משמעותית מזו לה הם התחייבו ועקב ליקויי התכנון מצדם, ניתן היה לספק את המוצרים (וממילא לקבל את התמורה עבורם) חודשים לאחר המועד המיועד והמשיבים הפורמליים והמבקשת החליטו לנטוש את הפרויקט ולהעביר את ביצועו למפעל המבקשת בארצות הברית. המשיבה 1 לא יכולה היתה לשאת כלכלית את הנזקים שגרמו לה המשיבים הפורמליים והמבקשת והיא נאלצה לסגור את שערי המפעל ולפטר את כל 35 עובדיה.

טענות הצדדים

5.         לטענת המבקשת, היא אינה צד ליחסים המשפטיים שנוצרו בין המשיבים למשיבים הפורמאליים, שכן היא רק הצד שניזוק כתוצאה מיחסים אלה וכתוצאה ממחדלי המשיבים וחוסר המקצועיות המשווע שהפגינו בעבודתם. לדידה, שרבובה לתביעה כנתבעת נוספת, נעשה ללא עילה ובחוסר תום לב, רק מתוך תקווה לצרף כיס עמוק להיפרע ממנו. לטענתה, אין לה עילה או יריבות אמיתית עם המשיב 2, והכללתו כתובע נוסף נעשתה על רקע נימוקי התביעה המפורטים בסעיפים 86 -125 לכתב התביעה המתייחסים למשיבים הפורמאליים בלבד. לדידה, התובע הרלבנטי בכל הנוגע לחלק התביעה המתייחס אליה כאמור בסעיפים 1 -85 הינו המשיבה 1, שרק עימה נוצר המגע העסקי עליו מבוססת התביעה נגד המבקשת.

6.         לטענת המבקשת, בהתאם לכללים שנתגבשו בפסיקה לעניין סעיף 353א לחוק יש לחייב את המשיבה 1 בהפקדת ערובה, שכן המדובר בחברת פרטית מוגבלת במניות אשר מצבה הפיננסי הקשה מצא את ביטויו הן בהודאת בעל דין מובהקת ולפיה, " בעקבות מחדלי הנתבעים נותרה התובעת ללא עבודה, ללא לקוחות, והפסדים צבורים של מיליוני ש"ח שאותם נאלץ התובע לשלם מכיסו" והן בממצאי חקירה פרטית שיזמו המשיבים הפורמאליים, כמפורט בתצהירו של החוקר אורן מירובסקי שצורף לבקשתם להטלת עיקולים זמניים על נכסי התובעים (בקשה 17).

7.         באשר לשיעור הערובה טענה המבקשת, כי זה מושפע בין היתר מסכום התביעה, מורכבותה העובדתית, היות הנתבע תושב חו"ל וכדומה. לדידה, כל השיקולים הנ"ל מתקיימים בענייננו. המדובר בתביעה לתשלום סכום גבוה ביותר בה איחדו התובעים שתי מערכות יחסים שונות, שכל אחת מהן מבוססת על מסכת עובדתית שונה ונפרדת, עובדה שתאלץ את ב"כ המבקשת להיות נוכח במשפט אשר חלקים ממנו כלל אינם נוגעים למבקשת. זאת ועוד, המסכת העובדתית שביסוד התביעה משופעת במאות מסמכים, המחלוקת בין הצדדים עשויה להצריך עדויות מומחים, המבקשת היא חברה זרה מארה"ב, עובדה הכרוכה בהוצאות נסיעה, אירוח, תרגום ועוד.

8.         בנסיבות הנ"ל טוענת המבקשת, כי ערובה בסכום של 560,000 ש"ח , המהווה 8% מסכום התביעה לצרכי אגרה, הינה סבירה בשלב זה כדי להבטיח לפחות חלקית את ההוצאות הצפויות למבקשת.

9.         המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם הבקשה הנדונה היא ניסיון לסרבל את ניהול ההליך ולמנוע ככל הניתן את בירורן של עובדות המקרה לאשורן.

10.        לטענת המשיבים, הבקשה שהוגשה מבוססת על סעיף 353א לחוק החברות בלבד, בהתעלם מהעובדה שבצד התובעים נמצא גם רון איל בעצמו זאת בידיעה, כי צירופו לבקשה יביא לדחייה מיידית של הבקשה על פי סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

11.        עוד מוסיפים המשיבים, כי שני הליכים הקשורים לתביעה העיקרית (בקשה להטלת עיקולים והגדלת סכום התביעה) נפתחו ביוזמתם וחייבו הפקדה או תשלום של סכומים נכבדים אשר שולמו על ידם במלואם. לטענתם, המשיב 2 הוא עו"ד ואיש עסקים מבוסס המחזיק בבעלותו חברה מצליחה כך שיש ביכולתו לשלם את הוצאות המשפט, אם ייפסקו כאלה.

12.        לטענת המשיבים, הבקשה לא נתמכת בתצהיר או ראיה כלשהי המוכיחה את הטענות עליהן היא מבוססת.

13.        זאת ועוד, לטענת המשיבים במקרה בו הנזקים הכלכליים נגרמו לחברה בעקבות מעשי הנתבעים (בגינם הוגשה התביעה), תידחה הבקשה להפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות. לעניין זה הפנו המשיבים לת"א 15387-09-09 רו"ח יום טוב בילו, מפרק הוצאת תמר חברה להפצה בע"מ נ' אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ (05.06.11) ורע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.07.08).

14.        לטענת המשיבים, זכות הגישה לערכאות, של יחידים כמו של תאגידים, הוכרה כזכות חוקתית מהמעלה הראשונה כמו גם זכות הקניין של המשיבה 1. משקלן של זכויות אלו מטה את הכף לדחיית הבקשה.

            השתלשלות העניינים

15.        לאחר שהוגשה הבקשה והתגובה, ניתנה וכאמור לעיל, החלטתי מיום 09.10.13 הדוחה את הבקשה.

            ביום 10.10.13 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מחובת הצדק, זאת מאחר וניתנה בטרם חלף המועד להגשת תשובה מטעמה על פי תקנה 241 (ג1) לתקנות.